עד הקצה, עד התהום: פסימיות ריאלית
הייתי השבוע באמסטרדם ועקבתי קצת אחרי ריאל מדריד לפני הקלאסיקו. למרות הניצחון היפה 1:4 על אייאקס (תמונות הגול של בנזמה, עם רעש ה"וואו" של הקהל עוד רצות לי בראש), היו יותר דברים שהדאיגו אותי לגבי ריאל מאשר שהרגיעו אותי.
***
כידוע לכם, אני אוהב ובעיקר מעריך מאוד את העבודה של ז'וזה מוריניו. כשרואים את ההישגים שלו בכל מועדון אי אפשר אחרת.
לכל ההצלחות האלה יש צד אחד שלילי. לדרך העבודה הקפדנית, התובענית, הריכוזית, הסיזיפית, המחזיקה-קצר, התזזיתית והפרפקציוניסטית של הפורטוגלי יש מחיר: הוא סוחט מהשחקנים את המקסימום, מוליך אותם עד הקצה, דורש מהם להקדיש את כל כולם למען המטרה ומוציא מהם את המקסימום. מצד אחד זה גורם לשחקנים להצטיין במשך שנתיים-שלוש תחת הפורטוגלי, מצד שני בטווח הארוך קשה לעמוד באינטנסיביות הזו, ובסוף תמיד באה נפילה אנושית מובנת מאליה.
לכן אחרי שתי עונות מצוינות עם צ'לסי, הקבוצה החלה לזייף ולמעוד, השחקנים התקשו לעמוד בדרישות וזה נגמר אחרי כמה תוצאות תיקו ביתיות מביכות, עייפות, נפילת מחת וירידה ביכולת האינדבידואלית והקבוצתית.
את אינטר אמנם מוריניו עזב בשיא, אבל זו הייתה קבוצה עם לא מעט שחקנים ותיקים ומבוגרים שנדמה היה שהגיעו לשיאם ומכאן תבוא נפילת מתח וירידה טבעית אחרי שהגיעו לטופ עם טרבל ענק וכמה אליפויות רצופות בהליכה שהחלו לשעמם את השחקנים ולתת להם תחושה שהסקודטו מובן מאליו. הנפילה אמנם הגיעה אחרי שמוריניו עזב, אבל היה ברור שהיא בלתי נמנעת עם אותו בסיס של שחקנים.
***
ועכשיו מוריניו אחרי שנתיים וקצת בריאל מדריד. בריאל מוריניו באמת נדרש למשימה הכי קשה ולעבוד תחת הלחץ הכי גדול במועדון הגדול באירופה מול ברצלונה האדירה שנדמה היה עד לעונה שעברה שהיא בלתי עצירה.
לקחת אליפות מבארסה בעונה שעברה דרש מריאל לנפק רמת כדורגל אדירה ברמה האישית והקבוצתית, להיות מרוכזים ויעילים בכל משחק, לא להוריד את הרגל מהגז ולהשיג אחוזי הצלחה אדירים.
אז נכון, צריך לזכור שגם את העונה שעברה ריאל החלה רחוקה משלמות, הפסידה בלבאנטה והוציאה תיקו בסנטאנדר. אבל אז גם הראתה צדדים חיוביים עם כמה שישיות ומשחקים משובחים ובעיקר עם הגנה שלא ספגה ברוב המשחקים, בניגוד לעונה שהיא סופגת כמעט כל משחק ומציגה הגנה לא מרשימה. מעבר לטעויות מקצועיות נקודתיות, יש נפילת מתח ברורה. זה מתבטא בריבוי השערים שריאל חוטפת ממצבים נייחים, תוצאה של זלזול, הזנחה, חוסר תשומת לב לפרטים ובעיות של ארגון. היה מביך לראות מהיציע את הקלות בה הובקע השער של אייאקס מקרן, כמו הגולים שסביליה, ולנסיה וחטאפה כבשו נגד ריאל.
קרה בריאל משהו מעניין: כתוצאה מיכולת בינונית של שחקנים שחוו נפילת מתח מסוימת אחרי עונת האליפות – אוזיל, רונאלדו, בנזמה בהתחלה וגם רונאלדו בששת המשחקים הראשונים, וזו רק רשימה חלקית – מוריניו נאלץ לעשות רוטציה, לתת ללא פחות מ-18 שחקנים לטעום הרכב עד כה בשישה מחזורי ליגה. התוצאה: נעלמה ההיררכיה. בעונה שעברה למוריניו היו 9-10 באנקרים בהרכב, היה לו הרכב ראשון קלאסי ומחליפים. העונה – אף אחד, כולל מוריניו עצמו, לא יודע מראש באיזה הרכב הוא יעלה למשחק הבא. מודריץ', קאייחון, אוזיל, קאקה, די מריה, אסיין, חדירה.
האם זה טוב או רע? נדמה שכרגע זה בלתי נמנע ומחויב המציאות. אוזיל פתח את העונה חלש, די מריה יום עסל יום בסל, למודריץ' טאץ' נהדר אבל הוא עוד לא מתואם לגמרי, קאקה שלא היה בתכניות הראה שיש לו מה לתת, קאייחון זה שחקן ממושמע שמאמן כמו מוריניו אוהב. אסיין מנוסה אבל בירידה חדה.
אז מוריניו מערבב את הקלפים בקישור (וגם קצת בהגנה). נעלם המושג "שחקן הרכב" ו"שחקן ספסל". זו הדרך שלו לנסות להתמודד עם אותן בעיות של נפילת מתח – ניסיון לשמור על השחקנים במתח תמידי. בצד השלילי הם יכולים להיות חסרי ביטחון יחסית, בצד החיובי הם יודעים שהם חייבים להצטיין כדי להמשיך לקבל הרכב. הבעיה היא שריאל, כמו אינטר וצ'לסי בזמנו, לא רעננה באופן משמעותי את הסגל שלה.
אבל מה שהכי הדאיג אותי זה המישור החברתי. עקבתי אחרי שחקני ריאל באימון, בדרך לחדר ההלבשה, ביציאה למשחק. זה לא רק סרחיו ראמוס אחרי התאקל שלו עם מוריניו שנראה בודד וקצת מדוכא, אלה בעיקר הדבוקות והמחנאות כשאתה רואה את השחקנים הולכים, מדברים ומצטוותים זה עם זה. שני גרמנים, שלושה פורטוגלים, שני ארגנטינאים וכו' – כל ציוות כזה הולך לחוד ונראה קצת מנותק משאר הקבוצה. אותי זה הדאיג.
ומוריניו? הוא נראה קצת עייף, עצבני, מתוח. אבל אולי סתם נמאס מכל ההופעות למסיבות העיתונאים והניסיון למצוא תשובה לכל שאלה ולספק את כולם עם השואו שלו.
למזלו של מוריניו יש לו איכות אדירה בקבוצה. השאלה היא אם כמו בצ'לסי ואינטר, האם חלק מהכוכבים שלו סחוטים ועברו את הקצה?
תשובה די מוחצת נקבל הערב במשחק שריאל עלולה לאבד את האליפות, כבר ב-7 באוקטובר.
Pוסט יפה, אבל אני חושש שהוא סובל מ"תסמונת שגיא כהן"- ניתוח מעמיק ומנומק, הנשען על הנחת יסוד קלה לערעור. מוריניו אימן 3 שנים בפורטו, והביא איתו שיפור מדי שנה, ככשיא היכולת בזכייה בליגת האלופות. הוא לא השאיר אחריו אי-חורבות אלא קבוצה מדהימה שאיבדה איתו את כוכביה, שאף אחד מהם לא נראה סחוט לאחר מכן בקבוצתו החדשה. בצ'לסי הוא אימן 3.5 שנים, וגם שם השיפור הלך וגדל, והגיע לשיאו דווקא בשנתו השלישית במועדון. את צ'לסי הוא עזב מהמון סיבות, אף אחת מהן לא מקצועית. באינטר הוא לקח קבוצה מזדקנת ואכן סחט ממנה את טיפות המיץ האחרונות בכדי להביא טרבל די בלתי נתפס יחסית לחומר השחקנים שברשותו. כשהוא עזב אכן הוכח שמה שהוא עשה שם הוא בלתי ניתן לשחזור, הן בגלל שהשחקנים היו מבוגרים והן בגלל תשישות מנטלית, שרובה, לדעתי, נובעת כפי שציינת מהעובדה שהם השלימו 5 סקודטו רצופים. אני לא רואה איך כל הנתונים הללו מתגבשים לכדי מסקנה שקבוצות העונה השלישית של מוריניו מראות כולן תשישות בעונתו השלישית
גם אני חולק קצת על ההסבר, אבל האבחון נראה נכון מאוד – ריאל בהחלט נראית מאוד עייפה, וזה בוודאי קשור לזה שריאל שיחקה עם הרגל על הגז לאורך כל העונה שעברה, ורוב השחקנים שלה עבדו קשה ביורו.
מה זאת אומרת "במשחק שריאל עלולה לאבד את האליפות"?
דומני שכתבת כבר לפני כמה מחזורים שהסיפור סגור וכבר סיכמת את העונה.
אתה ממשיך במלוא המרץ במלאכת הניחוס
אבל תראה קטע – אחרי שכבר הכתרת את ברצלונה כאלופה, ניצחון של ריאל היום מחזיר אותה חזק לעניינים, משנה מומנטום וכו' וכו'.
תכלס – זו התוצאה ההגיונית היום: מוריניו יעלה עם הגרזניה בקישור (אסיין, אלונסו, חדירה), יצופף, יכסח הרבה, יתסכל, וישלח את העצוב למתפרצות קטלניות מול ההגנה החסרה.
לא שלברצלונה אין סיכוי. שער מוקדם יאפשר לקישור האיכותי להציג לעולם את הגרסה המודרנית של המשחק 10 באמצע. במקרה כזה גם ניצחון של 2 – 3 שערים הוא הגיוני. או אולי 2 – 3 אדומים? אולי גם וגם?
בכל מקרה – יהיה מעניין.
המתחים וההתפלגויות בריאל לא התחילו אתמול. בעונה הקודמת הם לקחו אליפות, למרות של בעיות חברתיות וזה היה די מדהים לראות איך מוריניו בכל זאת מצליח להחזיק אותם ביחד. את רונאלדו אף אחד לא סובל, אולי חוץ מפפה, ועל עימות המנהיגות המוסווה בין קסיאס ל-CR7, כבר נכתב הכל. בסך הכל זו קבוצה אדירה, עם מטען מתחים עצום שיכול או להביא אותה לשיאים, או להביא לנפילת מתח רצינית ולהתפטרותו של המיוחד.
בברצלונה למשל, גם אחרי עונה ללא תואר, אף אחד לא מדבר על כישלון. יש מאמן חדש וירוק, אבל כל "המערכת" ממשיכה לעטוף אותו (בדיוק כמו שעוטפים את מסי)השרט התעשייתי נמשך והתחושה היא שעולם כמנהגו נוהג. איזה הבדל!
2 דברים:
1. עמית, אם זכרוני אינו מטעני, בפוסט פתיחת העונה, צפית ירידה חדה בכושר של רונאלדו. 13 שערים ב-12 משחקים באמת מצביעים על ירידה בכושר. סליחה – קריסת מערכות מוחלטת. בהחלט מדובר על שחקן בינוני…
2. מישהו קרא הבוקר את הטור של אמיר פלג בידיעות אחרונות? לעוד מישהו חוץ ממני זה נראה מגוחך להכריז על מכבי ת"א – מ.ס. אשדוד כקלאסיקו הישראלי?
לי זה נראה מגוחך לקרוא את עמיר פלג(-:
הניק הכי מצחיק. חלפון….
אתה מוזמן להשמיט את צמד המילים "לקרוא את".
עמיר פלג מבין יותר משניכם.
אולי בלהיות עמיר פלג, וגם זה לא בטוח.
12 שערים ב-10 משחקים*.
קשה לי לגבש דעה לגבי המשחק הזה. מצד אחד, ברצלונה עם הגנה פצועה. מצד שני, זאת ברצלונה.
נקווה למשחק טוב ובסופו ניצחון של ריאל מדריד!
יניב, העולם אינו מתחיל ומסתיים במדריד. שחקן מודדים לפי הופעותיו הן ברמה הקבוצתית והן ברמה הלאומית.
מה קורה פה? איפה כל המדרידסטות והקטלונים והגיגיהם העמוקים???
לוינטל,
מוריניו פשוט מתאים את עצמו לסיטואציה.
היום הוא אולי המאמן הטוב ביותר שיודע להתאים את עצמו לכל סיטואציה שתקרה בקבוצה שלו, כמובן לאור העובדה שיש לו סגל משופע עם 2-3 שחקנים בכל עמדה.
הוא פשוט מבין שיש כמה שחקנים שבאו עייפים מהיורו ומהעונה שעברה (המדהימה) וצריך לרענן. אני שומע המון על רענון הסגל אבל רענון בסגל יכול להיות גם בלי לקנות שחקנים.
ראמוס קיבל מקלחת קרה ופתאום הוא משחק יותר טוב.
אוזיל התחיל גם את העונה שעברה גרוע פשוט לא עשו מזה עניין כל כך גדול כי לא היה את מודריץ' וקאקה היה גרוגי.
ריאל של השנה זו קבוצה משוגעת כי אתה לא יודע איזה קבוצה תעמוד מולך: זו שהפסידה לחטאפה או זו ששטפה את המגרש מול סיטי.
אני לא יכול להגיד שאני אוהב את מוריניו האיש אבל דבר אחד למדתי: אני תמיד סומך עליו. אפשר לבקר החלטות רגעיות שלו אבל הוא יודע מה הוא עושה והכל מדוד ומחושב.
להוריד את ראמוס ליציע, להחזיר אותו לשני משחקים ואז לתת לו מחמאות בדיוק מתי שצתריך לפני הקלאסיקו.
זה המאמן וזו הגדולה שלו.
1. מדריד לוקחת היום.
2. הנבואה ניתנה לשוטים.
אני אוהד בארסה, אבל מעריץ את העבודה של מוריניו ובעיקר את הפסיכולוגיה המטורפת שלו, שאני עדיין לא יודע להגיד אם זה משחק (ואם כן – אז הוא שחקן מדהים) או שהוא באמת מאמין במה שהוא אומר (ואז, עם כל ההערצה, אני קצת מרחם עליו…).
מה שכן – מוריניו בונה את אותה קבוצה בכל מקום, עם שחקנים אחרים אמנם אבל באותו סגנון בדיוק, ולכן הוא תמיד אומר שהמבחן שלו הוא בשנה השנייה.
ועוד נקודה חשובה – ההצלחה שלו באינטר, שהוא כל כך גאה בה, היא בעיני הכי פחות מרשימה – באליפויות הוא זכה כברירת מחדל (לא באמת הייתה קבוצה אחרת שהייתה יכולה לזכות באליפות באותן עונות…), ובצ'מפיונס הוא זכה, למי שלא זוכר, בזכות התפרצות הר געש…
ויסקה אל בארסה, אי ויסקה קטלוניה!!!
תרשמו תרשמו 5-0 לברצלונה.
לוינטל, למרות הפתגם החולוני הידוע, יש אנשים (מעטים מאד בכל תחום) שאין להם מחליף, אותם אנשים תמיד משאירים אדמה חרוכה כי מי יכול לגדל דשא ברמה שלהם? קח כל תחום ותראה שיש כאלה, בדר"כ זה מנהיגים מלידה שיש להם יכולת יחודית בניהול כח-אדם.
לצערי זה של ריאל. עם כמה שכולם אומרים "ברצלונה זו ברצלונה" זה לא שאלה בכלל! תסתכלו על ההגנה של בארסה לעומת ההתקפה של ריאל. לחבייר וסונג אין בכלל סיכוי מול רונאלדו וחבריו ואני אישית מקווה שזה לא יגמר בתבוסה. ההגנה של ריאל נראית כמו כיפת ברזל ליד ההגנה שלנו ומצבים נייחים זה לא אופציה כי פיקה-פויול בחוץ. אבל יש מששהו בדבריך לוינטל, נצטרך לבדוק את ריאל עד סוף העונה, כי אני דיי בטוח שהשנה זה שלנו, לאו דווקא בגלל האיכות, אלא בגלל הרצון והנחישות שמראים שחקני בארסה שכלכך התגעגעתי לראות מתקופות ישנות, תחילת העידן של רייקארד וגם של גווארדיולה.
גילוי נאות, אוהד בארסה ולא מסוגל לסבול את מוריניו (חיבבתי את ריאל סה"כ עד שהוא הגיע והשימוש באגריסיביות מוגזם מדיי).
מוריניו מאמן גדול. ענק. אבל לא כמו שעושים אותו ובטח לא הגדול בהיסטוריה.
עם פורטו היה ההישג האמיתי שלו. הוא הושג בשנה הכי חלשה אי פעם של הצ'מפיונס. מול לה קורוניה בגמר. כשהנצחון על יונייטד היה ההישג המשמעותי היחיד של פורטו.
מאז, כל קבוצה שאימן הייתה העשירה בעולם.
צ'לסי של אברמוביץ', אינטר של מוראטי (שבליגה האיטלקית לא סבלה מתחרות בגלל השחיתויות) ואז ריאל ששחקניה נקנו במשהו כמו חצי מיליארד יורו.
לא אבוא ואטען שפפ הגדול ביותר. אישית, כמה שאני לא סובל את יונייטד ופרגוסון, פרגוסון הוא הגדול ביותר.
גם לדעת לקחת את הקבוצה העשירה והבנויה ביותר בעולם להישגים צריך לדעת ואני לא ממעיט בכישור הזה, אבל הוא לא הגדול בהיסטוריה. הוא דוגל בכדורגל הגנתי, ברוטלי ומכוער.
הוא ניצח את מונאקו בגמר
שיא נקודות וכיבושים בתולדות הליגה הספרדית זה בהחלט מעיד על כדורגל הגנתי.
אל תשכח את שיא הכיבושים בשלב הבתים בצ'מפיונס. אשכרה בונקריניו.
מה יש, אי אפשר לעשות בונקר בהגנת היריב?
זו לא חוכמה לתקוף צול חטאפה ולבאנטה. במשחקים הגדולים מוריניו
התבנקר, בכל קלאסיקו וגם בליגת האלופות. בחצי הגמר מול באיירן
מוריניו שיחק הגנתי לחלוטין ושילם על כך את המחיר.
גם באינטר, מוריניו התבנקר בגומלין מול בארסה (אטו מוסר ד"ש מעמדת המגן הימני), ואפילו בגמר של אינטר נגד באיירן
הוא התבנקר ושיחק על מתפרצות, ותעיד על כך הסטטיסטיקה של המשחק:
68% מול 32% שליטה בכדור לטובת באיירן. הבעיטות לשער היו 21 של באיירן מול 11 של אינטר.
לא סתם קוראים לו בונקריניו.
הבנתי.
קריירה ושיטת משחק של מאמן נמדדות ב-10 משחקים.
לקרוא לריאל מדריד קבוצה הגנתית זה טיעון שלא מחזיק מים.
אתמול למשל ברסה החזיקה 70% בכדור, אבל היתה הרבה יותר הגנתית מריאל.
דווקא ריאל הניעה את הכדור מהר קדימה.
יפה גם שאתה בוחר לציין את חטאפה ולבאנטה, אבל לא את ולנסיה, סביליה ואתלטיקו מדריד (כמה ריאל הבקיעה מולן שנה שעברה?).
לא לקחתי את כל הקריירה של מוריניו לתוך 10 משחקים ולא אמרתי שריאל הגנתית.
אמרתי שבמשחקים הגדולים, מוריניו בוחר בבירור לשחק הגנתי למרות הכלים ההתקפיים שיש לו.
אני אומנם התעלמתי מולנסיה וסביליה (למרות שהן כבר לא חזקות כמו לפני 5 שנים למשל) אבל אתה התעלמת מבאיירן שמוריניו התגונן נגדה
גם עם ריאל וגם עם אינטר (ושוב אטו מוסר ד"ש כמגן ימני).
לכל מי שעוד איכפת לו באיזשהו מקום מהכדורגל,
עצוב מאוד שבשנים האחרונות מסתכלים אך ורק על מאזן הנקודות של שתי מועדונים בלבד בליגה ססגונית ומוכשרת כמו זו הספרדית.
לא משנה מי עוד תיתן עונה יפה ומפתיעה בקנה מידה שלה, אין סיכוי שנשים לב לכך. נהיינו חזירים וצבועים. לא כך?
מחצית שהיא אסון של בארסה,שאבי איניסטה נשכחו באוטובוס
מחצית ענקית של פפה,חוץ מהטעות של השער הוא הטוב במגרש
למישהו במקרה יש את הבלוג של לס שמסביר למה הוא עזב? עם כן, אפשר לפרסם בתגובות בבקשה? תודה
משחק מייאש עבור כל אוהד של מדריד (ואני לא). אם מול אין הגנה כמו של בארסה אתמול הם לא מסוגלים לנצח (ובסוף עוד להגיד תודה לתיקו, הם היו יותר קרובים להפסד מאשר לניצחון בדקות האחרונות) אז מתי כן?
את מי מעניינת הליגה הספרדית ?
פעם ריאל, פעם ברצלונה.
פעם ברצלונה, פעם ריאל.
כמה אפשר לשפשף על הסופר-קלאסיקו המטופש הזה ?
ליגה תחרותית עלק.
קלאסיקו ולא סופר קלאסיקו ומעניין רק בגלל הווינר
את מי מעניינת הליגה האנגלית ?
פעם מנצ'סטר, פעם מנצ'סטר, פעם צ'לסי, שוב פעם מנצ'סטר,
לעיתים רחוקות ארסנל, שוב פעם מנצ'סטר ופעם אחת סיטי.
ליגה תחרותית עלק.
סתם אחד.
אתה טועה לחשוב שאני מחזיק בדעה שהליגה האנגלית הינה תחרותית.
ועדיין, בהשוואה לזאת הספרדית, היא דוגמא ומופת לתחרותיות.
באנגליה, התחרות היא לפחות בין 4 קבוצות.
בספרד לדוגמא, הליגה הסתיימה כבר לפני 2 מחזורים.
אתה גם בטח נהנה מליגת הכדורסל הישראלית.
אסף, אין לי ויכוח אתך על חוסר התחרותיות בליגה הספרדית ועדיין יהיו מעטים שיערערו על כך שהקלאסיקו הוא משחק הכדורגל בין שתי הקבוצות הטובות בעולם כרגע. צריך ואפשר להינות מהמשחק בלי קשר לשאלת (היעדר) התחרותיות.
צור,
זאת הבעיה.
זו ליגה שיש בה שני משחקים מעניינים בשנה.
טענה מגוחכת למדי, שלדאבוני נשמעת יותר ויותר.
אנשים מזלזלים בליגה הספרדית, על אף שהיא ליגה מצוינת (כן, גם אם שתי הקבוצות הראשונות בה מגלות עליונות מוחלטת וברורה על פני כל שאר הקבוצות).
אמרתי זאת בעבר ואני אחזור על כך שוב:
קח את 8 הקבוצות הראשונות של ספרד ושים אותן בכל ליגה אחרת (הליגה האנגלית, למשל). אני מהמר על כך ש5 מתוך 8 הקבוצות הראשונות באותה ליגה דמיונית יהיו ספרדיות…
ג