צ'יבי

את הטקסט הזה פרסמתי היום ב"ישראל היום" בהקשר יום השואה. מדובר בסיפורו של צ'יבי בראון, כדורגלן יהודי עצום ואהוב מאד […]


את הטקסט הזה פרסמתי היום ב"ישראל היום" בהקשר יום השואה. מדובר בסיפורו של צ'יבי בראון, כדורגלן יהודי עצום ואהוב מאד בהונגריה של שנות העשרים. הוא מת בגדודי העבודה. עניין מעניין שמצאתי לגביו הוא שהוא היווה השראה לספר ילדים שיצא בהונגריה – אותו כתב אבא של חנה סנש. אחר כך התברר לי שהסיפור תורגם לעברית.
כשאתה חי מחוץ לישראל, כפי שאני חי בחמש השנים האחרונות, שאלת היהדות שלך הופכת באופן טבעי ליותר מורכבת. ואנשים מחפשים דרכים שונות להגדיר את יהדותם. לפעמים בחוג חברתי, לפעמים באמצעות הדת, לפעמים באמצעות הציונות או פעילות פוליטית. ומהבחינה הזו העם היהודי הוא מגוון ושונה בין מקום למקום ובין אדם לאדם.
אם אני מנסה לחשוב על מכנה משותף אחד בתוך כל מכלול ההשקפות בענייני דת, ציונות והגדרה עצמית – אני חושב שזה לדעת את ההיסטוריה שלנו.
ועכשיו הטקסט:
*
ב-1919 הופיע "צ'יבי". ספר ילדים הונגרי שנחשב עד היום לקלאסיקה. סיפורו של ילד עני שמכורח הנסיבות נאלץ לעזוב את בית הספר שלו ואת חבריו, ולעבור לבית ספר בשכונת פאר שם עובדת אימו במשק בית. בבית הספר החדש צ'יבי מתקבל בשנאה ובלעג על ידי התלמידים והמורים. הוא עתיד לפלס את דרכו בחברה באמצעות כדורגל.
בספר לא מופיעה המילה "יהודי” אבל לקורא זה ברור. חברו היחיד של צ'יבי בבית ספרו החדש הוא "טיבודור קליין", ילד קטן וחלוש שסופג גם הוא התעללויות מילדים אחרים. בשמו של צ'יבי – אישטוואן הורבץ', הסמליות גדולה עוד יותר.
ביום הראשון ללימודים המורה מקריא את השמות:
"מה זה השם? הו… הורוביץ?” אומר המורה.
"הורבץ. הסיומת היא בץ. אישטוון הורבץ'”, מנסה הילד לתקן את המורה.
אלו ניואנסים שמוכרים היטב ליהודים הונגרים. בתחילת המאה העשרים היתה תנועה גדולה בין יהודי הונגריה לשנות את שמות המשפחה לשמות בעלי צליל הונגרי, מתוך פטריוטיות.
המתורגמנית שקוראת את הספר מחייכת ואומרת שכלום לא השתנה. היא סטודנטית למשפטים באוניברסיטה קתולית. אחד המרצים הבכירים, מראשי הימין הניאו-פשיסטי שהולך ומתחזק בהונגריה, מבטא תמיד את שמה, שם יהודי מובהק, במין הטעמה מלגלגת ולעתים משבש אותו במתכוון.
“הורבץ'. למה אתה צריך בכלל לבוא לבית הספר הזה?”, שואל המורה באכזריות סמלית.
בפרק האחרון של הספר צ'יבי הוא כדורגלן מפורסם, ומככב עבור הכדורגל ההונגרי בלונדון, וינה ופראג. הוא נשוי לאחותו של הילד העשיר בכיתה, שפעם היה מתעלל בו. וגם נולד להם ילד – "צ'יבי השני”- בלונדיני וכחול עיניים. וכך הביא הכדורגל להטמעות מוצלחת בחברה ההונגרית. בסיפור ילדים.

***

את הספר "צ'יבי" כתב בלה סנש, עיתונאי ומחזאי יהודי שהאמין מאוד באסימילציה, כלומר בהשתלבות היהודים בחברה בהונגריה. השם לא יכול להיות מקרי, כי ב-1919 צ'יבי בראון היה גיבור לאומי בהונגריה.
שמו האמיתי היה יוזף בראון והוא נולד ב-1901. בבית הספר מאדאץ, בו למד בבודפשט,  בודקים את הרשומות ומספרים לנו כי עזב את הלימודים בגיל 14' “כנראה בגלל הכדורגל". צ'יבי הוא אחד מילדיו של לאופולד בראון, בן למשפחה יהודית שורשית שהיתה מנהיגת הקהילה היהודית בב'קצ'בה שבדרום מזרח הונגריה. לאופולד התלונן תמיד שצ'יבי הורס את הנעליים שלו במשחק בכדור.
את הפרטים הללו מספר אנדרוש קפש, אחד מבני המשפחה החיים כיום. קפש, בן 60, הוא סלבריטאי בהונגריה. עיתונאי, פרשן תרבות ומנחה תכנית טלוויזיה. הסבתא שלו הייתה בת הדודה של צ'יבי.

***

זלק: האם זוכר אתה את כל קו ההתקפה של MTK?
אני: בראון, מולנר, אורת', אופטה, ייני.
זלק: ואת מי אהב הוגן יותר מכולם? את אורת' הגדול?
אני: אתה צוחק עלי? את צ'יבי בראון

(דיאלוג מתוך סיפור הונגרי קצר. המספר, איבן מאנדי, וחברו זלק, הם סופרים הונגרים מפורסמים).
ב-1953, אחרי שנבחרת הונגריה הביסה את אנגליה 3:6 בלונדון ו-1:7 בבודפשט, הופיע באנגליה ספר הדרכת כדורגל בשם "למד לשחק בשיטה ההונגרית". את הספר כתב מרטון בוקובי, מאמן MTK באותם ימים. את ההקדמה כתב ג'ימי הוגן.
הוגן היה מאמן אנגלי שהובא לווינה בשנת 1912 על ידי הוגו מייזל – המאמן והיזם היהודי שהיה אבי הכדורגל באוסטריה. במולדתו הוגן נחשב לסיפור של החמצה – גאון באספקטים הטכניים והטקטיים של המשחק שנדחה על ידי ממסד הכדורגל האנגלי, ובמקום זה הפך לאחד האנשים המשפיעים ביותר על הכדורגל באוסטריה, גרמניה ובהונגריה.
ביום בו פרצה מלחמת העולם הראשונה הוגן היה בווינה ונעצר עם כל האנגלים שבעיר. אחרי שנתיים במעצר בית הצליח מייזל להבריח את הוגן מעבר לגבול אל חבריו ב-MTK, המועדון האהוד על יהדות בודפשט. תוצאות עבודתו של הוגן שם יהיו שיא עולמי של תשע אליפויות רצופות.
בהקדמה לספר, הוגן מספר איך באחד הימים הראשונים לשהותו בבודפשט הלך לפארק מקומי וראה שני נערים משחקים. הוא הזמין אותם למועדון והם יהפכו לשני הכדורגלנים הטובים ביותר שראה: גיורגי אורת' וצ'יבי בראון. על בראון הוא כותב בחיבה כי מעולם לא נתקל בנער שכל כך אהב ללמוד ולהתקדם במשחק. אבל בהקדמה לספר הדרכה שנכתב עבור נערים אנגלים בשנות החמישים הוא לא מוצא לנכון לציין מה עלה בגורלו.
התיאורים של צ'יבי הם של שלמות טכנית בכל פעולה. הוא היה קיצוני ימני מהיר מאוד, ומפורסם הן בשליטה בכדור והן במשחק ראש. סיפור טיפוסי עליו הוא שבאחד ממשחקי MTK הגביה כדור לא טוב מהאגף והגנת היריב הדפה את הסכנה. אחד מקשרי MTK החזיר אותו לבראון בהפגנתיות כשהוא צועק "עכשיו תעשה את זה כמו שאתה יודע". התוצאה הייתה הגבהה מושלמת אותה נגח אורת' לרשת. וזה עוד דבר שחוזר בסיפורי הכדורגל על צ'יבי בראון. הוא ידע להבקיע –  78 שערים ב-161 משחקים עבור קבוצתו – אבל בעיקר אהב להזין את האחרים.
אורת', אגב, היה הלא-יהודי היחיד באותה חמישיית התקפה מפורסמת. זולטן אופטה, המקשר השמאלי, אפילו התגייר.
קפש מספר את סיפור צ'יבי החביב על המשפחה. פעם עלה לחשמלית בבודפשט כשהקרון מלא נוסעים והזקנים קמו לפנות לו מושב "בכדי לשמור על רגלי הזהב של MTK ושל הנבחרת".

***

צ'יבי היה שחקן השנה בהונגריה בשנה טראומטית מאוד.
בעונתו הראשונה כשחקן בכיר הבקיע 23 שערים ב-20 משחקי ליגה, בקבוצה שהבקיעה חמישה שערים בממוצע למשחק. אירועים היסטוריים יכולים להאדיר מאוד את דמותם של גיבורי ספורט.
ב-6 באפריל 1919, בודפשט היתה שרויה ב"טרור האדום” – 180 יום של שלטון בולשביקי כשמתנגדי משטר נעלמים מבתיהם ונרצחים ללא משפט. על שער העיתון הפופולרי "נפ סאבה" באותו יום הודפס שיר. הוא סיפר על ילד שמפציר באימו שתחדל לבכות על אביו שנפל במלחמה, ובמקום זה תסרוג לו צעיף אדום בכדי שיוכל גם הוא להצטרף לצבא המהפכני.
הונגריה היתה מוקפת צבאות אנטי-קומוניסטים זרים שהטילו מצור על המדינה. מי ששברה את המצור היתה נבחרת אוסטריה, שהגיעה למשחק בבודפשט. ההיסטוריון היהודי-הונגרי אנדרו הנדלר מציין כי שני כדורגלנים יהודים, אנטל ואגו וגיולה פלדמן, בחרו לא לייצג את "הונגריה האדומה”. לעומתם, צ'יבי ערך את הופעת הבכורה הביתית שלו בנבחרת.
באווירה פוליטית טעונה הגיעו 40 אלף צופים, שיא למשחק כדורגל בהונגריה של התקופה. צ'יבי בראון כבש את שער הניצחון, 1:2 להונגריה. העיתון מציין למחרת כי המשחק לווה בהתגייסות פטריוטית גדולה לצבא האדום. אגב, שמו של מאמן הנבחרת, אוקש פהרי, הוא שמו של המורה הרשע מסיפור הילדים.
בדיוק חמש שנים לאחר מכן, 7 באפריל 1924, אותו העיתון נראה אחרת לגמרי. הקומוניזם הוא זיכרון רחוק ובמקום שירים פטריוטים העיתון מלא פרסומות. אחת מהן, ליד טור הספורט, היא להגרלת לוטו. הפרס הוא מיליארד קרונה. באותה שנה הונגריה שרויה בהיפר-אינפלציה.
השינויים הפוליטיים עצומים, אבל צ'יבי בראון הוא עדיין כוכב הנבחרת, בניצחון גדול 1:7 על איטליה בבודפשט. העיתון משבח את שאר השחקנים על שהתעלו לרמתו הגבוהה של בראון, שכבש שני שערים. שמונה יהודים פתחו בהרכב הנבחרת, ביניהם כובשי כל שבעת השערים.

***

פרנץ' מולאט הוא עיתונאי יהודי. בבית קפה ברובע ה-13 של הבירה ההונגרית הוא מספר על MTK באותם ימים של קיצוניות פוליטית, כשהמשותף בין הדיקטטורה הקומוניסטית לזו הפשיסטית שבאה בנעליה היא חשדנות, ובעצם שנאה ליהודים. ומועדון ספורט מפואר שנלחם ברוחות הרעות.
מי שעמד מאחורי MTK היה אלפרד ברול, אחד היהודים העשירים בבודפשט שמימן את המועדון בנדיבות. מולאט מספר שברול היה הומוסקסואל והיו לו קשרים רומנטיים בין המתאבקים ושחקני הכדורמים. הוא אפילו מספר על מאהב, שחקן כדורמים לא יהודי בקבוצה, שהפך פושע מלחמה, ברח לדרום אמריקה אחרי תבוסת הנאצים ולא הציל את ברול שנשלח לאושוויץ ומת שם.
הנהירה היהודית ל-MTK הייתה חלום האסימילציה. החלום שהצטיינות בספורט תסלול את דרכם של היהודים בחברה ההונגרית. והתוצאה היתה דרמטית: הצלחות מהדהדות של יהודים בספורט כפי שלא התרחשו בשום מקום וזמן אחרים בהיסטוריה. השחיין אלפרד האיוש זכה במדליית הזהב האולימפית הראשונה של הונגריה במשחקים האולימפיים של 1896, ובעקבותיו הגיעו עשרות כוכבי ספורט יהודים הונגרים ילידי השנים שלפני מלחמת העולם השנייה. הם יביאו לארצם לא פחות מ-48 מדליות זהב אולימפיות.

***

אבל כמכשיר חברתי חלום האסימלציה והספורט עתידים לקרוס. בלה סנש, מחבר אותו סיפור ילדים אופטימי, נפטר ב-1927. בתו, חנה סנש, עתידה להיות מוצאת להורג על ידי השלטון הבוגדני של מולדתה בנסיבות של אומץ לב ואנושיות נדירים.
בשנים לאחר שפרש מכדורגל צ'יבי בראון התגורר בבית בכיכר אלמשי בו גרו גם כמה מקרובי משפחתו של מולאט. ביניהם אחד הדודים שלו, ארנסט ווינברגר, שעלה לישראל ושיחק בנבחרת ישראל הראשונות. הוא התאמן אצל בראון כשזה היה מאמן נוער בשנות השלושים. דוד אחר, טיבור, שירת בגדודי העבודה עם צ'יבי בראון.

***
27 פעמים שיחק צ'יבי בראון במדי נבחרת הונגריה, הרבה מאוד במושגי שנות העשרים, וכבש עבורה 11 שערים. הוא פרש בגיל 25, אחרי שייצג אותה בגאווה בימים של קומוניזם או פשיזם. ב-1941 קראה לו מולדתו שוב והוא התייצב.
במשרדי הקהילה היהודית של בודפשט אנחנו בודקים את רשומות "גדודי העבודה", שם רומנטי מדי ליחידות שתכליתן לנצל אנשים עד המוות. בניסיונו לסייע לגרמניה הנאצית לבלום את הצבא הסובייטי, השתמש הצבא ההונגרי ביהודים ככוח בלתי חמוש שנועד לבצע עבודות חפירה והנדסה לפני הכוחות, כשהם חשופים לחלוטין לאש הסובייטית. "עם הוראות שאף יהודי לא יחזור משם", מציין מולאט. החיפוש ברשומות אחר צ'יבי בראון לא מעלה דבר מלבד המחשה מצמררת להיקף הטבח. לא פחות מ-11 אנשים בשם "יוזף בראון" איבדו את חייהם בגדודי העבודה.
אני שואל את מולאט כמה יודעת הונגריה על צ'יבי בראון.
“שום דבר", הוא אומר. “אלמוני לחלוטין. יודעים על פטשאואר בגלל הסרט". אטילה פטשאואר, מגדולי סייפי הונגריה, נרצח במחנה עבודה. אחת הדמויות בסרט "זריחה" של אישטוון סאבו מבוססת עליו.
מולאט אומר שהדוד כמעט לא דיבר מעולם על מחנות העבודה. העדיף תמיד לספר על הימים הטובים שכולם היו כדורגל. רק פעם אחת סיפר לו על רגעיו האחרונים של בראון. בראון לא מת מהאש הסובייטית. אחרי שנתיים של עבדות לצבא ההונגרי גופו של גדול הקיצונים הימנים של הונגריה  קרס מרעב ותשישות.
בפעם האחרונה בה ווינברגר ראה את צ'יבי בראון הוא שכב מת בשדה באוקראינה. אבל הגיבור הלאומי עדיין לא גמר להביא תועלת עבור המולדת. כמה חיילים התגודדו סביב הגופה עם כלי עבודה, בכדי להוציא מפיו של צ'יבי כמה שיני זהב.

תגובות

  • נועם

    רונן, אתה לא מבין כמה ריגשת אותי עם הפוסט הזה. יש לי עור ברווז.

    מעולם לא ידעתי שצ'יבי הוא אדם אמיתי, אבל בתור ילד, קראתי את הספר (בתרגום העברי) עשרות פעמים וצ'יבי הוא אחד הגיבורים הספרותיים האהובים עלי ביותר מימי ילדותי.

    כל הכבוד על התחקיר ההיסטורי המרתק ותודה שהצלחת לרגש כך.

  • דותן

    מרתק

  • עומר ח.

    רונן, כל הכבוד על הפוסט המרתק ונראה לי שמגיעה מילה טובה גם למערכת של "ישראל היום" על שנתנה במה לכתיבה איכותית ומעמיקה שכזאת.
    ובנוסף שאלה- לאחרונה עברתי להתגורר בוינה ונושא הספורט היהודי שהיה בעיר מעניין אותי מאוד. אילו ספרים אתה ממליץ לקרוא בנושא?

  • מיכאל גולדברגר

    אני שלחתי לך את ה MAIL לפני שראיתי שאפשר לענות פה.
    שמי מיכאל גולדברגר, מוצאה של משפחתי הוא מהונגריה. סבי הביולוגי מצד אימי מת במחנות העבודה ובארץ פגשה סבתי בשנת 57 פליט מהונגריה והם נישאו. אותו פליט שהיה סבי מצד אימי (רק בגיל מבוגר סיפרו לנו שהוא אינו אביה של אימי) היה שריד יחיד ממשפחתו. הוא היה מעורה באגודות הספורט שבבודפשט ובהונגריה של לפני המלחמה. הוא סיפר על מתאגרפים ועל עוד ספורטאים. מתישהו הוא דיבר על אחיו הבכור שהיה כנראה שחיין או סייף מקצועי ואולי אף זכה בתואר כלשהו. חיפשתי את שמו בכתבה שלך אבל לא מצאתי. אשמח אם תוכל לבדוק במקורותיך את השם ייטלס (יאיטלס) ייתכן שהשם הונגר לאחד מהשמות האלה יאסי או יאסויי. אשמח גם לדעת אם ניתן כיום להשיג את הספר צ'יבי.
    תודה מראש
    מיכאל

  • אבא של נועם

    כתבה מרגשת. בילדותי קראתי את צ'יבי וגם ילדי קראו אותו.
    תודה לכותב

  • רונן דורפן

    לנועם - שאלה לי אליך. משום שלא קראתי את התרגום העברי אלא רק את המקור ההונגרי (בעזרת מתורגמנית) - האם בתרגום העברי מציינים במפורש שהוא יהודי?

    עומר ח. השאלה אם אתה מדבר על אנגלית או גרמנית? בגרמנית יש לא מעט ספרים. באנגלית או עברית פחות. בזמנו הייתי מעורב בסרט על הכח וינה בשם "הכח לשחות" שעשה ירון זילברמן שעוסק בנושא בהרחבה. אם תפנה אלי באי-מייל אוכל לתת לך כתבה שכתבתי בזמנו לעיתון הארץ - ועוסקת בנושא.

    אבא של נועם - אולי תוכל לסייע לנועם...

    מיכאל גולדברגר. אם תשלח לי במייל את השם המדוייק אוכל לבדוק רשימות שיש לי. פניה לאגודת MTK או VAC (אגודה ציונית - קטנה בהרבה) גם יכולים לסייע.

  • סופרפלי

    התרגשתי לקרוא את הכתבה, גם אני קראתי את הספר כשהייתי ילד.

  • יורם אהרוני

    רונן, הספר בידי כרגע.מצאתי אותי בבית! אשב ואקרא אותו שוב אחרי שקראתי אותו כנראה בסביבות גיל 10.הספר שבידי יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת תש"י בתרגום אביגדור המאירי.

  • לון

    רונן, כתבה מרגשת. תודה.

    אני בטוח שהרבה נערים וצעירים שאין להם רצון או עניין לקרוא כתבות או מאמרים "רגילים" על השואה, יגיעו דרכך לנושא.
    עשית מצווה.

    אני שמח שב"ישראל היום" הבינו שיש להם עיתונאי ברמה אחרת.
    חבל שלא דאגו להפניה מתאימה בשער. לא כל יום יש להם כתבה כזאת.

  • martzianno

    יישר כח!

  • נודניק

    כל הכבוד רונן. כל הכבוד.

  • זה שאינו יודע לשאול

    ללא ספק אתה מגדיר כל פעם מחדש את המושג עיתונאי ספורט.
    כן יירבו

  • טל

    קראתי את הכתבה היום בבוקר ב"ישראל היום". כשראיתי אותה - מאד שמחתי לראות כתבה ארוכה בנושא של ספורטאים יהודיים לפני מלחמת העולם השנייה.

    אני אישית מאד נהנה לקרוא כתבות וסיפורים היסטוריים הקשורים בספורט, ועוד יותר כשמדובר בספורט יהודי. הכתבה היום הייתה מרתקת ומאד מסקרנת. לא רק שהסיפור עצמו מעניין - אלא הוא גם נכתב פשוט מצוין.

    אני לא קראתי את הספר בילדותי, מכיוון שלא גדלתי בישראל, אבל מאד מפתה אותי להשיגו ולקרוא אותו עכשיו.

    ישר כוח על הכתיבה המעולה!

  • תומר

    כתבה מעולה ומרגשת,מזכירה את הכתבות של תום שגב. לדעתי זו הדרך הטובה והמהנה ביותר ללמוד היסטוריה,דרך הסיפורים של האנשים הקטנים.יישר כח.

  • michaly

    לא הייתי מאמינה שדווקא ברייה צינית כמוני תגיד את זה, אבל יש משהו קצת מצמרר בזה שדווקא בערב יום השואה בכל כך הרבה בתים בישראל שומעים גרמנית בערוץ שמשדר משחק כדורגל שבו משתתפים שני יהודים.

    ומצד שני, בדיוק אותה ברייה מוצאת את האירוניה בזה שאנחנו תלויים הערב בגרמנים.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    גמרתי עכשיו לקרוא את הספר בתרגום המאירי. איזו שפה ארכאית! אני מסופק אם אי פעם כתבו או דברו כך. קבוצת כדורגל היא פלוגה, קשר תוקף?= תקף אגפאי או איש אגפיים. אולי אתה יודע רונן מהן כיפות ספורט? משאבה= מישאבת, נזקקתי למילון כדי לברר מה זה להעמיד לו פוקה מאחור ועוד ועוד. יש אפילו פועל לכדרגל (לשחק כדורגל). אין אזכור מפורש שצ'יבי יהודי אך לחברו הטוב קוראים בתרגום טיבור לוי.

  • יואב

    נפלא.

  • legal alien

    אין לי ברירה אלא לחזור על קודמי: כל הכבוד. תודה על כתבה מקצועית, מרתקת ומרגשת.

  • רונן דורפן

    תודה לכם על המחמאות. כפי שאתם מתארים לעצמכם - הטקסט הזה מאד חשוב לי.
    גם תהליך הכתיבה בשבוע האחרון היה מעניין. כשמצאתי את בני משפחתו של צ'יבי שלא הייתי מודע לקיומם. זה היה קצת מוזר.. כמה דקות אחרי ההפסד לצ'לסי, שלא ממש שיפר לי את המצב רוח, התקשרה אלי המתורגמנית-תחקירנית ואמרה לי שהיא מצאה את הקפש הזה שהוא קרוב של צ'יבי. אגב, יש לצ'יבי אח בחיים, כמעט בן 100 ובבית אבות, אבל הוא לא במצב שאפשר לדבר איתו ישירות.

    אנונימי (אהרוני?) תודה על העדכון.

  • תומר

    מיכלי,אני ראיתי בטורקי אם זה מנחם אותך.
    רונן,האם ההתעניינות הגדולה שלך בספורט היהודי(בהונגריה בפרט)החלה רק כשעזבת את הארץ?
    הנתון של שמונה שחקני הרכב יהודים בנבחרת הונגריה הוא פשוט מדהים.האם יש תקדים לכך שמיעוט אתני מהווה כזה חלק גדול בספורט במדינה כלשהי(אני יודע על מקרה שמזכיר זאת באקוודור אבל זה טיפה שונה)?

  • Yair

    רונן, כרגיל, נהדר, קראתי בישראל היום וקראתי שוב כאן...

    תומר, לא יודע עד כמה מדובר במיעוט, אבל נבחרת צרפת אולי?

  • Danny

    Great subject, great writing, very interesting. Since both my parents were born in Austria, i am familiar with the jewish roll in pre wwII sports , such as Hacoach Vinna, the famous female swimmers, etc. Keep up the good work for all of us

  • יורם אהרוני

    עוד פנינים מהתרגום: מתעמל= עמלן, תלבושת המשחק=איפוד,שני חלקי הכדורגל (העור והפנימית) מכונים נרתיק ושלפוחית, שחקן מחליף= תומך גב מילואים, חלוץ מרכזי=חלוץ תיכוני,מגרש כדורגל= קמפון כדורגל, יד=הנדס, המאירי מרגיש שאולי הקורא לא יבין ושם ליד הבטוי לקנדס באוי כוכבית ומבאר בתחתית העמוד: לקנדס באוי: לתת מכשול, להפיל ברעה, להרע.
    בלי קשר לתרגום יש בספר עדות למחלוקת שהייתה קיימת בראשית המאה ה -20 באירופה, בין תומכי ההתעמלות לבין אלה שהתירו גם עיסוק בספורט. בגרמניה הענישו תלמידים ששיחקו כדורגל אפילו אחרי שעות בית-הספר.

  • דוד מירושלים

    רונן, כתבה נהדרת (כבר כתבתי את זה אתמול בבוקר בפוסט על סקולסי בוי).
    המאמן הראשון של אינטר בעידן המקצועני של הכדורגל האיטלקי (הסריה אה הוקמה בשנת '29) היה ארפד אברהם וייס שזכה איתה באליפות הראשונה של הליגה, אח"כ עבר לאמן את בולוניה והוביל אותה לשתי אליפויות.
    אינטר הייתה נקראת אז "אמברוסיאנה" על שמו של אמברוסיו שהוא הקדוש המגן על העיר (השם אינטרנציונאל לא נראה היה למוסוליני...).
    לאחר חוקי הגזע שכוננו באיטליה ב38 הוא עזב להולנד ונרצח באושוויץ...
    מעניין לציין שהחליף אותו בתפקיד גיולה פלדמן.
    את זה הצלחתי לגרד מהויקיפדיה האיטלקית.
    עכשיו יש לי כמה שאלות.
    איפה אפשר למצוא עוד מידע עליו?
    איך אפשר להסביר את הכוח הזה שהיה ליהודי הונגריה בספורט ובכדורגל, האם זה רק הרצון להשתלב?
    והאם אפשר לומר (מהמעט שיש לנו) שוייס היה איש הספורט היהודי הבכיר ביותר שמת באושוויץ (בכל זאת 3 אליפויות איטליה, גביע אקספו וגמר גביע מיטרופה) או שאת התשובה לשאלה הזאת קשה לדעת?
    הדברים מעניינים אותי גם מכיוון ואני אוהד אינטר, אבל בעיקר בגלל שזה סיפור ספורטיבי אדיר (אגב, ישנה ספר באיטלקית עליו שנקרא "ארפד וייס, מהסקודטו למחנה ההשמדה").

  • ויכסלפיש

    תודה לרונן ואשרי הקוראים. שאלה: האם גם כיום יש נוכחות יהודית בMTK כמו שבטוטנהאם עדיין קיימת כזו?

  • ד"ר א.

    קראתי את הטור אתמול ב"ישׂראל היום". בדפוס הוא היה מרשים עוד יותר. צריך להוריד את הכובע בפני עורכי העיתון (שלא לאמר בפני הכותב).

  • יאיר

    כתבה מרתקת.
    מעניין מאוד התהליך שעבר באמת על יהודי הונגריה בתחילת המאה ה20. נוסף לכמות הספורטאים המדהימה שציינת כאן יצאו בתחילת המאה ה20 מיהדות הונגריה כמות פיסקאים ומתמתיקאים פורצי דרך (פון ניומן החשוב שבהם, אך גם פקטה, ויגנר ואחרים) בכמות שלא פרופרציונית בכלל לגודל האוכלוסיה.

  • קולגה

    הדמעות לא מפסיקות, תודה רונן.

  • דוד מירושלים

    שכחתי לציין שבכתבה שהייתה בעיתון הייתה בצד רשימה של אנשי ספורט שנרצחו בשואה.
    ושם צד את מבטי שמו של ארפד וייס והוביל אותי להתעניינות בו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    Can we just make an archive of all the things being said here about Chelsea and Grant by all the participants. It will be a great collection to evaluate in retrospect.

  • רועי

    סיפור מדהים ועצוב מאוד זה לא יצא לי מהראש הרבה זמן.

  • עוז

    רונן, תודה על סיפור מקסים. אני מקווה שהוא יהיה חלק מהספר על הספורט היהודי שתכתוב יום אחד.

    במידה ושכתבת את הטקסט גם לאנגלית אני אשמח להפיץ אותו בין חברים כאן, מיעוטם יהודים ורובם אוהבי ספורט שלא דוברים עברית.

  • בן דוד של שימי ריגר

    אני חושב שאחד הדברים הכי מרשימים ויפים שרונן מצליח בעקביות לעשות בבלוג זה להתייחס לספורט בקונטקסט הרחב שלו,כחלק מהקיום האנושי,להרחיב את המבט מספורטאי או ארוע ספורט לדברים שגם מישהו שלא מנוי על חמש פלוס יכול להתחבר אלהם.

    עוד פוסט מרגש ויפה.

  • רונן דורפן

    עוז - הטקסט כרגע מתורגם לאנגלית (על ידי) וגם להונגרית לפרסום בהונגריה. אם תפנה אלי במייל תקבל אותו כשיהיה מוכן.

    רועי, בן דוד של שימי, קולגה - תודה.

    יאיר - אין שאלה, האבדן האיכותי לעם היהודי בין יהדות הונגריה הוא בלתי נתפש בהרבה מאד תחומים, וספורט הוא רק קצה הקרחון.

    אני רוצה להוסיף פה לינק ששלח אדם בשם אלעזר גור, שמנהל פורום אוהדים של אינטר. מסופר בו על ארפד וויס, שחקן יהודי הונגרי ואחר כך מאמן אינטר, שנספה באושוויץ http://forum.sportenter.co.il/showthread.php?t=4579

  • ערימה שניה למיון: כדורגל, אנטישמיות, פרגמטיקה, פרטיות פיגור חוקתי ועוד

    [...] רונן דורפן כותב על צ'יבי - גאון כדורגל יהודי שחי בהונגריה בשנות השלושים. אבא של [...]

  • באבא ימים Old Timer

    התלבטתי אם להעלות את זה לפוסט הזה או לפוסט החדש. נראה לי שמבחינה נושאית יותר מתאים בפוסט הזה אז אסתכן בכך שהתגובה שלי לא תעורר דיון.

    הייתי רוצה לעשות בדיוק את ההיפך ממה שהציע האלמוני מתגובה 30 ולהעלות לדיון את סיפורו של מאמן כדורגל יהודי אשר מוליך קבוצה אשר (לפחות בעברה היתה) ידועה באוהדיה האנטישמיים לגמר אירופי ראשון בתולדותיה. הסיפור הזה מעלה לפחות שתי שאלות: הפוסט הזה עוסק בניסיונות הנוגעים ללב של יהודים להתקבל בחברה באמצעות הספורט. האם מדובר בשינוי אמיתי או בעוד חוליה בשרשרת? השאלה השניה שהיא פחות קשורה לפוסט היא היתכן, שלנגד עינינו הופך גרנט לדמות הסטורית?

  • נדב יעקבי

    רונן ידידי, כמו שכולם כאן מהללים, גם אני מצטרף - פשוט פוסט נפלא. עד כדי כך שאבי, יליד הונגריה, התקשר אלי בהתרגשות לשאול אותי אם קראתי את הכתבה. וזה לא קורה כל יום...
    אגב, במסגרת הרצאתו של אבי מלר בקורס "פוטבולוגיה" מוזכר הספר "צ'יבי" שהוא בעצם ספר הכדורגל הראשון שפורסם בישראל. רק שעד עתה לא היה ידוע לי, וכנראה גם לא למלר, הרקע שעל פיו נכתב הספר.
    בשבוע הקרוב, בגיליון החדש של "בלייזר" תתפרסם כתבה שלי שעוסקת בהקמתו מחדש של מועדון הכח וינה, בדיוק 70 שנה אחרי שהנאצים מחקו אותו מעל פני האדמה.
    הייתי בוינה לפני מספר שבועות, ביקרתי במקום, וכמובן שהתרגשתי מאוד. משום מה - ודי להפתעתי - הסיפור הזה הוזכר מעט מאוד (ובקצרה) בתקשורת הישראלית עד היום.
    אחרי שסיפרתי על כך בפינה שלי באולפן ליגת האלופות השבוע קיבלתי כמה תגובות מעניינות, בין היתר מאנשי הכח ר"ג עמידר שבאו בטענות מדוע לא ציינתי שהמועדון הזה הוא ממשיך דרכו האמיתי של הכח וינה...
    ואפרופו מ.ט.ק. - כשהייתי עם בני משפחתי בטיול שורשים בהונגריה לפני שנתיים, ויתרתי על שידור גמר הגביע האנגלי בין ליברפול לווסטהאם של בניון כדי לראות משחק ליגה זניח של הקבוצה. פשוט, הייתי חייב להיות באיצטדיון המט לנפול, כשעל הקיר שמאחורי מצויינות השנים בהן הקבוצה זכתה בתארים.

  • רונן דורפן

    נדב תודה רבה. חבר טוב שלי הוא בין תלמידך ונהנה מאד.
    מאד אשמח לראות את הכתבה על הכוח? האם היא ברשת. המייל שלי הוא ronendorfan@hotmail.com. בזמנו הייתי מעורב קצת בסרט "הכוח לשחות" על קבוצת השחייה של האגודה. בהקרנת הסרט בוינה דובר על הקמת האגודה מחדש. אצל יהודים, כמו אצל יהודים, היו כמה אנשים שלחששו שהכל במטרה להוציא אדמות יקרות מעיריית וינה...
    לחוסר ההתייחסות בתקשורת הישראלית לעניינים כאלו התייחסתי בעבר. הציונות התיימרה לבנות יהודי חדש מבחינה גופנית ונוח לה להדחיק הישגים של יהדות הגולה. איתן בקרמן גם התייחס לעניין השבוע בהארץ.

    הקשרים בין האגודות היהודיות היו ברורים מאד. בגלל שלהכוח הייתה מדיניות שרק יהודים משחקים - הם רכשו שחקנים יהודים מכל מרכז אירופה והונגריה הייתה כמובן המקור העיקרי לכוכבים. בין היתר בלה גוטמן ואיזנהופר.

  • רונן דורפן

    לויכסלפיש. היהודים בבודפשט אוהדים ברובם את מ.ט.ק וכנראה שכמחצית הקהל הם יהודים. יחד עם זאת, בניגוד לטוטנהאם, מ.ט.ק פועלת בליגה שהיא כמעט מרוסקת. ממוצע הקהל שלה הוא בין 2000 ל3000. לא יותר.

  • רונן דורפן

    בא בא ימים. קצת קשה לראות בסיפור גרנט סיפור של "יהודי כנגד כל הסיכויים". התפקיד הראשון אליו מונה בכדורגל האירופי הוא מאמן הקבוצה עם המשאבים הכספיים הכי גדולים. על ידי בעל הבית היהודי. עימו התיידד דרך עבודתו בישראל.

  • באבא ימים Old Timer

    אני מעדיף להצמד לנראטיב הציוני. ההבדל לדעתי אינו בקשרים עם בעל בית אלא דווקא בעובדה שהוא ישראלי ואין לו באמת צורך להטמע בחברה הבריטית. אם כבר למישהו יש צורך כזה זה אולי דווקא לבעל הבית ואולי היום כל ההבדלים האלה חסרי משמעות.

    אגב אם אני זוכר נכון צ'יבי שודר כתסכית ברדיו (ככל שהנראה ברשת א') אני זוכר ששמעתי אותו.

  • דוד סנש

    תודה על מאמר מעניין ומרגש
    בתור נכדו של בלה סנש אין צורך להסביר את המשמעות שהיתה לספר צ'יבי עבורי. סבתי קטרינה (אלמנתו של הסופר, אימה של חנה סנש) הקריאה לי לראשונה את הספר תוך כדי שהיא מתרגמת אותו באופן חופשי מהמקור ההונגרי.

    דוד סנש

    • Amir

      I read the book as a kid 40 yrs. ago and was most impressed by it and by the fact it was written by H. Senesh father.
      A good understanding of the contribution of jews as Harry Meisel to the European [and south american!!] football mostly in the 20s & 30s can be achieved by reading "inverting the pyramid" considered maybe as the best book about the development of football tactics.
      Ronen - thanks for this beatiful article

      • דורפן

        תודה

  • תופעת דורפן (2) » ארכיון הבלוג » המתאגרפים שהיו לנו

    [...] השחיינית יהודית דוייטש, הסייף אטילה פטשאואר, הכדורגלן צ'יבי בראון וגם המתאגרף הצועני יוהאן ווילהלם טרולמן. אני מאד מבקש [...]

  • תופעת דורפן (2) » ארכיון הבלוג » השורשים הפוליטים-חברתיים-דתיים של הכדורגל כפי שהם באים לידי ביטוי בחידון 129

    [...] שאני אוהד את מ.ט.ק - למרות שלא הקדשתי לכך מחשבה מיוחדת. אבל אני באמת בעד מ.ט.ק, כפי שבכל מדינה אני בערך יודע את מי אני אוהד. למשל אני [...]

Comments are closed.