הסיפור של גרנט והירידה של ווסט-האם הוא סיפור של התנתקות. הכשלון המקצועי המטורף – עם סגל של מקומות 8-12 – הוא התוצאה. התנתקות כי אם באנגליה היה החוק הגרמני ההגיוני של 51% בעלות אוהדים ג'יאנפרנקו זולה היה מאמן את ווסט-האם השנה. הוא לא היה המנג'ר הטוב בעולם, וגם ווסט-האם לא היה המועדון החזק בעולם. הוא סתם התאים למסורת ארוכת שנים של ווסט-האם מבחינת סגנון כדורגל. מבחינת תשוקה למשחק.

אבל לגרנט יש ראיית משחק טובה יותר משל זולה. של משחק הפרמייר ליג הפופולאי סולמות-ונחשים. הוא קלט את השינויים בווסט-האם. התחבר לבעלים. דיבר על הפרוייקט ארוך השנים שבא להקים (כאילו שהוא אי פעם עשה פרוייקט ארוך שנים). בספורט הזה הנסיון מדבר. מאסטרים כמו גרנט אוכלים טירונים כמו זולה לארוחת בוקר.

רק שבראש הסולם לפעמים יש נחש. אחרי זה האנשים הנהדרים הללו – סאליבן וגולד – לא נתנו לו גיבוי. בחשו שם מאחרי הגב. הפיצו שמועות. מי היה מאמין שמישהו בכדורגל מסוגל לבחוש מאחורי גבו של מנג'ר? איזה עולם מזורגג. לא בסדר.

סילוק המאמן לפני המחזור האחרון הוא סתם אספקט תרבותי. סליחה על דיבורי "הפרוייקט לשנים רבות" . היו סתם קשקוש שאמרנו כי זה מה שמקובל להגיד. פרידה חצי מנומסת של מנג'ר מקבוצה ולהיפך זה לא אנחנו. אנחנו מקצוענים. בסולמות ונחשים.

*

אני שומע עכשיו מגרנט "שמבחינת כדורגל עלינו על רוב הקבוצות". מעניין את מה מדרגת הטבלה האנגלית שמופיעה בעיתונים? אולי כדורעף? אולי את ציוני המתמטיקה של הנכדים של המנג'ר?

אז ווסט-האם ירדה ליגה.

"ווסט-האם? זה לא המועדון הזה של סאליבן מהפורנו?"