הסיפור של גרנט והירידה של ווסט-האם הוא סיפור של התנתקות. הכשלון המקצועי המטורף – עם סגל של מקומות 8-12 – הוא התוצאה. התנתקות כי אם באנגליה היה החוק הגרמני ההגיוני של 51% בעלות אוהדים ג'יאנפרנקו זולה היה מאמן את ווסט-האם השנה. הוא לא היה המנג'ר הטוב בעולם, וגם ווסט-האם לא היה המועדון החזק בעולם. הוא סתם התאים למסורת ארוכת שנים של ווסט-האם מבחינת סגנון כדורגל. מבחינת תשוקה למשחק.
אבל לגרנט יש ראיית משחק טובה יותר משל זולה. של משחק הפרמייר ליג הפופולאי סולמות-ונחשים. הוא קלט את השינויים בווסט-האם. התחבר לבעלים. דיבר על הפרוייקט ארוך השנים שבא להקים (כאילו שהוא אי פעם עשה פרוייקט ארוך שנים). בספורט הזה הנסיון מדבר. מאסטרים כמו גרנט אוכלים טירונים כמו זולה לארוחת בוקר.
רק שבראש הסולם לפעמים יש נחש. אחרי זה האנשים הנהדרים הללו – סאליבן וגולד – לא נתנו לו גיבוי. בחשו שם מאחרי הגב. הפיצו שמועות. מי היה מאמין שמישהו בכדורגל מסוגל לבחוש מאחורי גבו של מנג'ר? איזה עולם מזורגג. לא בסדר.
סילוק המאמן לפני המחזור האחרון הוא סתם אספקט תרבותי. סליחה על דיבורי "הפרוייקט לשנים רבות" . היו סתם קשקוש שאמרנו כי זה מה שמקובל להגיד. פרידה חצי מנומסת של מנג'ר מקבוצה ולהיפך זה לא אנחנו. אנחנו מקצוענים. בסולמות ונחשים.
*
אני שומע עכשיו מגרנט "שמבחינת כדורגל עלינו על רוב הקבוצות". מעניין את מה מדרגת הטבלה האנגלית שמופיעה בעיתונים? אולי כדורעף? אולי את ציוני המתמטיקה של הנכדים של המנג'ר?
אז ווסט-האם ירדה ליגה.
"ווסט-האם? זה לא המועדון הזה של סאליבן מהפורנו?"
67 תגובות ל “סולמות ונחשים. ווסט-האם וגרנט”
מנחם לס
רונן, לא תצליח להתחמק ממני. שלחתי לך תגובה אחרונה בפוסט שזה עתה החלפת, וככה הצלחת להתחמק מתשובה.
אני לא מעונין לגנוב את הדיון (אני מעדיף "ויכוח" כי זה אופיי) על ווסטהאם וגרנט, אבל אני גם לא רוצה שתיברח מתגובה. אז הנה מה ששלחתי לך כשדברנו על ג'קוביץ' ונדאל:
גראנד סלאם או לא גראנד סלאם, ג'קוביץ הוא השחקן הטוב בעולם. לצערי פדרר יצא לאחרונה בכלל מהמשוואה.
בקשר לגראנד-סלאמים, ומה אם ג'קוביץ ינצח את נדאל ופדרר 20 פעם בשנה, ויפסיד לאחד מהם בשלושת הגראנד סלאמים הבאים (שהם רחוקים, רחוקים מלנצח!). עובדה שהדרוג בטניס כולל הכל. גראנד סלאם זאת לא אליפות טניס. זה טורניר כמו כל טורניר אך המדיה עשתה מהם מין 'סופר טורנירים'. אני לא יודע מספיק על הדרוגים ולא יודע כמה נקודות מקבלים על נצחון באליפות איטליה לעומת אליפות בצרפת. מה ההבדל? שניהם על חימר, והאיטלקים מאמינים שהטורניר שלהם לא פחות חשוב.
אז מה בדיוק עושה את אליפות צרפת יותר חשובה? במה בדיוק היא שונה?
בקיצור ולעניין, רונן, אם ג'קוביץ היה משחק נגד נדאל בשבוע הבא בבודאפט (לא יודע על איזה משטחים משחקים המדיארים אבל זה לא משנה, ג'קוביץ ינצח אפילו על משטח מקש או מזפת), והיה עליך לשים אלפייה על המנצח, יש לי רושם שלא היית מגלה לאף אחד, ושם את הכסף בסתר על ג'קוביץ'.
דורפן
מנחם – מה שעושה את הסלאמים ליותר חשובים הוא שבגלל היוקרה השחקנים נותנים יותר. הם יותר ארוכים – 128 שחקנים והם הטוב מחמש. אני בטוח שאתה יודע את כל זה. זה כמו לשאול מה יותר חשוב ניצחון ב-100 מטרים באולימפיאדה או בתחרות גולדן ליג שגם משתתפים בה כל הבכירים. הסלאמים זה האולימפיאדה.
אני אעתיק את שאר תגובתי מהפוסט הקודם:
מנחם – התשובה לשאלה שלך היא שאלות על שאלה:
מי היה אלוף ווימבלדון ב-1988?
מי היה מדורג ראשון בעולם הכי הרבה שבועות ב-1988?
מי ניצח ברומא ובסינסינטי ובאינדיאן וולס ובמונטריאול ב-1988?
מי ניצח הכי הרבה משחקים רצופים ב-1988?
רוב האנשים בעולם יודעים את התשובה אך ורק לשאלה מספר 1.
זה כמו להשוות בין אליפויות NBA לתארי מלך הסלים או למאזן הטוב ביותר של העונה הרגילה.
והכסף שלי ברולאן גארוס לחלוטין על נדאל. רשום בפניך.
אלי
אבל למה להניח שהכושר העצום של ג'וקוביץ בחצי שנה האחרונה לא ימשך? הפורהנד שלו הגיע לרמת שלמות, אבל בעיקר ריכוז ואינטלגנצית משחק. נובאק התפתח כאן לשחקן עתידני ואני לא חושב שיש סיבה להצמד לסטטיסטיקות מסוימות. העתיד כבר כאן.
דניאל אחר
לשאלתך: טורניר רומא הוא אחד מ-9 טורנירי מאסטרס ששווים 1000 נקודות דירוג. גרנד סלאם שווה 2000.
ההבדל בין סלאמים לשאר הטורנירים דומה להבדל בין הפלייאוף לעונה הסדירה. המאסטרס הם מדד טוב ליכולת, אבל גדולה היסטורית נמדדת בסלאמים.
שמשון
דורפן,שמח לבשר לך שהקבוצה שאתה מסמפט:איינטרכט בראונשוייג,
זכתה באליפות הבונדסליגה השלישית,ועלתה לבונדסליגה השנייה:
http://www.3-liga.com/tabelle1011.php
איש
מנחם- הסלאמים הם לא כמו כל טורניר וזו לא יצירה של המדיה (אינך בארץ כבר הרבה שנים כך שאני לא בטוח ששמעת על גלעד בלום. טניסאי עבר נפלא ומאמן כיום, אם אינני טועה עובד עם מקנרו. הוא העיד כאן בעבר ש-4 הטורנירים הללו שונים מהשאר).
משחקים שם הטוב מחמש מערכות, להבדיל מטורנירי המאסטרס שבהם זה הטוב משלוש, כך שהשחיקה הרבה יותר גבוהה. אין הרבה שחקנים בעולם שמסוגלים לנצח אצ נדאל בחמש מערכות, בטח לא על חימר, ולמרות שג'וקוביץ' הוא כנראה אחד מהבודדים שיכול לעשות זאת חובת ההוכחה עדיין עליו.
מנחם לס
ג'קוביץ' לא זקוק ל-5 מערכות נגד נדאל. 0-3 קטן מספיק לו. בגמר של היום ג'קוביץ רק התחזק ככל שהמשחק נימשך, ואמש היה לו משחק מתיש ביותר נגד מוריי. אני לא דואג לכושר הגופני שלו, אפילו אם יצטרך לשחק חמש, מה שלא נראה לי לפי יכולתו היום.
עומרי
אתה מתייחס לנדאל כאל טניסאי לפני פרישה.
למיטב ידיעתי, הוא די בריא, ובמשך שנים הוא ה-DADDY של דג'וקוביץ, אפילו יותר מפדרר. לנצח את נדאל ברולאן גארוס זה הישג מאוד מאוד מיוחד שקרה רק פעם אחת ב-6 הופעותיו בטורניר.
פדרר בשיאו לא הצליח, דג'וקוביץ כיום הוא הטניסאי הטוב בעולם אבל הוא לא פדרר בשיאו.
דניאל אחר
אבל פדרר, גם בשיאו, הוא מץ'-אפ נוח יותר לנדאל, במיוחד על חימר. מול פדרר תכנית המשחק יחסית פשוטה – להפעיל לחץ על הבקהנד ומשם להשתלט על הנקודות.
מול דיוקוביץ' התכנית הזאת לא עובדת כי הוא יכול להפוך עמדת הגנה להתקפה בקלות מהבקהנד. הבעייה העיקרית של נדאל היא שאין לו תכנית טקטית מגובשת מול דיוקו.
יונתן ארבל
מעולם לא שנאתי מישהו שמייצג את ישראל.
אני הופך בשנייה לאוהד גנק, סלטיק, בולטון, צ'לסי, סקרמנטו ומה שלא יהיה.
אבל גונב הדעת הזה….
דוד מירושלים
ציפיתי לטקסט עוקצני, ומצאתי אחד יפה.
אבל אני בכלל אוהב את ניוקאסל, אז מה אכפת לי?!
מוזגטס
כל העונה רציתי שיכשל כדי שהאמונה שלי לגבי דרך ומקצועיות תנצח. כשזה קרה הרגשתי רחמים.
יונתן ארבל
דורפן,
גררט שווה טריולוגיה של פוסטים..
אולי תארגן משהו?…
cookie-monster
היו כמה וכמה פוסטים על גרנט העונה
גילי פלג
לא הייתי מערבב מין בשאינו מינו, אם לא היו עושים זאת לפני, אבל המשחק בין נדאל לג'וקוביץ' היה כאילו זאוס חובט בפוסידון ולהפך. מלחמת האלים, בחיי, לא ראיתי כזה טניס הרבה הרבה זמן. כל הכבוד לג'וקו, כרגע הוא הטוב ביותר, אבל כמו רונן, את הכסף בחימר של פריז אני שם על נדאל. מדהים, ולא יודע מה זה מעיד עלי או עליו, אבל כמי שפרץ לפני שנים וזינב בפדרר המלכותי, פצע אותו והשפילו לעתים, לא יכולתי לסבול אותו, והיום הוא פשוט נראה לי הדבר הטוב ביותר בספורט. לא יכול לא לאהוב אותו.
ליאור
רשימה נחמדה
http://sports.walla.co.il/?w=//1823061
סימנטוב
הערכה שלי לגרנט (פוסט שנות השמונים) מסתכמת בזה שהוא הצליח להוציא ממך פוסט חד קולח
זיזו
avram grant – millwall legend
גדול.
http://forums.goal.com/showthread.php?p=904801
ווסטהאם זה לא עוד מועדון.
יום עצוב מאוד.
Mr. Kate
מנחם-אין מה לעשות, הגראנד סלאמים בטניס הרבה הרבה יותר חשובים משאר הטרונירים. אפשר לראות את זה פשוט ברמת העניין סביבם-טורניר מאסטרס הוא עניין מקומי, כמעט עניין "עירוני" שמלבד עכברי טניס וספורט לא זוכה להתעניינות גלובאלית. טורנירי גראנד סלאם(וכן, מה לעשות, בעיקר ווימבלדון) מגיעים לכותרות הראשיות ופורצים לקהל מעבר לחובבי טניס מכורים מראש. זה לא רק אם מנצחים, זה גם מתי מנצחים. במיוחד שבטניס יש מגמה גם של שחקנים לשמור כוחות לקראת הGS, והם בעצמם מצהירים שזו המטרה שלהם. יש מעט מאוד טנסיאים שואמרים-המטרה שלי להיות מספר 1 בדירוג, או להכנס לחמישייה העליונה, כי הם מבינים שדירוג זה דבר דינאמי. אבל הם כן רוצים לזכות בווימבלדון, להגיע לגמר הרולאן גארוס, כי זה כבר הישג שחקוק בהיסטוריה.
בקשר לדג'וקוביץ, אני חושב שצריך להפריד בין השחקן הטוב ביותר בעולם לשחקן בעל הכושר הטוב ביותר בעולם. ברור שלדג'וקוביץ היום יש את הכושר הטוב ביותר, המאזן שלו גם מוכיח את זה. טניס זה לא משחק שאפשר לרמות בו-אם אתה טוב אתה מנצח, אם אתה פחות טוב אתה מפסיד-אין שער בדקה ה90 או כרטיס אדום לשוער. אבל השחקן הטוב בעולם בטניס מתגלה בחודשים יוני-ספטמבר ולא בחודשים ינואר-מאי. ככה שכן, דג'וקוביץ הביא את עצמו למצב ש3 חודשים טובים(ואפילו סבירים) והוא באמת השחקן הטוב ביותר בעולם, אבל ב3 חודשים אנמיים הוא מפסיד את כל מה שהרוויח ואפילו יותר.
מנחם לס
"סבירים"? הוא לא הפסיד משחק אחד כבר כמה חודשים, בהם 4 נצחונות רצופים על נדאל.
Mr. Kate
התכוונתי בדיוק הפוך! בזכות החודשים המצויינים שהיו לו עד כה, גם 3 חודשים "סבירים" בעונת הגראנד סלאמים והוא עדיין יכול להיות הכי טוב בעולם.
יונתן ארבל
נולה הוכיח- אחרי 4 נצחונות רצופים על נדאל , שניים מתוכם על חימר שהוא לפחות שווה ברמתו לנדאל.
עכשיו כשהוא במיינד הנכון, הוא הכי טוב בעולם.
הוא כבר המון זמן לא נשבר איפה שבעבר היה נשבר.
את פדרר הוא כבר משפיל, זה נהיה מחזה כואב, את נאדאל הוא מנצח פעם אחר פעם ב טניס גדול של שניהם ולא מאיזה "יום גדול" במיוחד.
לפתוח עם 39-0 , צריך להיות שחקן גדול. הגרנד סלמים השנה עוד יבואו.
מנחם לס
אמרת זאת הרבה יותר טוב ממני. והיום – כמו בשלוש הפעמים האחרות נגד נדאל, הוא השתפר ככל שהמשחק נימשך. אני חשבתי שאחרי המשחק המתיש אתמול נגד מוריי אין סכוי שהוא יוכל להתאושש ולתת משחק כזה גדול נגד נדאל!
וההבדל בינו לבין נדאל על משטחים קשים יהיה עוד יותר גדול מאשר על חימר.
טל
מנחם,
זה מזכיר לי את הימים שבנית משחק עונה סדירה בין יוסטון וניו יורק (יוסטון הגיעה למשחק עם מאזן 14-0 וניצחון שלה- שהגיע- היה משווה את הפתיחה הטובה ביותר בהיסטוריה) כמו משחק מספר בסדרת הגמר (שבאותה עונה באמת הפגיש את אותן קבוצות).
ההתלהבות מדבקת ומבורכת אבל גהאמת היא שגדולה בטניס נבחנת על פני זמן ובעיקר בגראנד סלאמים כפי שגדולה בNBA נבחנת בפלייאוף.
אני לא מתיימר להיות ממוחה טניס, אבל אני זוכר ששחקנים כמו פיליפוסיס או קראייצ'ק פירקו את סמפראס בשיאו בטורנירי גראנדסלאם, על המשטחים החזקים שלו. בשעת אמת זה היה נראה כמו סיפור ענק. אבל בדיעבד? מישהו זוכר את זה היום או לפחות רואה במשחקים הללו בסיס להשוואה בינם לבין סמפראס?
קצת פורפורציה.
טל
אתה צודק לגבי הסגל. היו לו שלושה-ארבעה אנגלים בינלאומיים כולל פרקר שהוא השחקן האנגלי הטוב בחלק התחתון בליגה, את דמה בה (עולה על כל חלוץ שיש היום לטוטנהאם), את רובי קין כמחליף, הגרמני עם השם הארוך שהוא יופי של שחקן. נראה לי שזו אחת הקבוצות הכי מוכשרות שירדה ליגה בעשר שנים האחרונות.
זו הייתה עונת המבחן של גרנט. הוא לא קיבל קבוצה מוכנה שיכולה להמשיך לשחק על אוטמט, גם לא קבוצה מפורקת שבה אי אפשר להאשים אותו בהפסדים. בשורה התחתונה, מתחת ל8 קבוצות פרמיירליג (הטופ 6 וילה ואברטון) ההבדל הוא כמעט רק במאמנים. ומתוך אותן 12 קבוצות הסגל של ווסטאהם הוא בוודאי מהטובים והמוכשרים. תוסיפו לזה את המסורת של המועדון, הביתיות (תחשבו על זה שוויגן כל שנה צריכה להילחם על ההישארות בלי מגרש ביתי אמיתי), הסבלנות כלפיו ותקבלו כישלון מהדהד.
אני רק מקווה שסוף סוף נזכה לשמוע את גרנט מדבר בכנות על כישלון שלו.
אלי
גם ווסטהאם הקודמת שירדה ליגה היתה אחת הקבוצות המוכשרות שירדו.
יש את ההרגשה שהוא כשל בתפקיד מנהל האנשים, הוא לא הצליח להחדיר רוח של מנצחים ואני לא יודע אם היתה אליו סימפתיה בחדר ההלבשה. בוודאי רוחות קרות מכיוון הבעלים לא הועילו. הסגל הזה מבחינה מקצועית היה בנוי נכון, ואני לא בא לסנגר עליו אלא לנסות להבין איך הוא נכשל עם קבוצה שאלי אוחנה היה משאיר ליגה.
יואב
אלי,
אוחנה ירד עם ישראלביץ, דה סילבה, בן לוז, יבואה, אורי אוזן,אבו בקרי, ידין,מליקסון,אוהד לויטה,קובי מויאל(לפרקים),קנפו.
יוסי מזרחי
יואב.
במשחק שהיה ככל הנראה מכור
אלי
נראה לי עם הבריטים האלה הוא היה מסתדר יותר טוב
matipool
"אני רק מקווה שסוף סוף נזכה לשמוע את גרנט מדבר בכנות על כישלון שלו" .
טל – אמממ… לא נראה לי שזה יקרה . אם כן , מבטיח התנצלות לגרנט .
קורא
במשפט האחרון שלך ("גרנט מדבר בכנות") ישנה סתירה פנימית. זה כמו להגיד "אני מקווה לשמוע את מל מנהל דיון ולא ויכוח" (למרות שבפועל הוא עושה את זה רק מכור ללתבלן עם אלמנטים של ויכוח)
עמיר
עכשיו רק צריך שהוא יוריד את צ׳לסי ליגה ואפשר לפרוש בשקט.
עם היכולות הפנומנליות שלו לא הייתי פוסל את האפשרות הזו.
ניינר
שרלטן עלוב. אני מקווה שבזאת הקיץ הקץ על הקריירה של מאחז העיניים הזה (אלא אם יילך לארסנל).
גיל
נראה לי שאתם לא מבינים את גרנט. הוא חתם בתחילת השנה על חוזה ל-4 שנים ופוטר אחרי שנה. כמה כסף הוא יקבל כשהוא ישב בבית? זו גאונות לשמה.
matipool
פורסם לא מזמן שהוא יקבל מיליון פאונד פיצויים .
נוסיף לזה את 5 המיליון שהוא קיבל מידידו רומן לאחר הפיטורין מצ'לסי ומדובר על סכומים שמרביתנו לא ירוויחו בכל ימי חייהם ( ואפילו לא נתקרב לסכומים הללו ).
גיל
ולגבי הטניס, אני חושב בלי קשר לזכייה של ג'ויקוביץ' מה שהוא עשה הוא היסטורי. גם אם יפסיד בפריס אבל עדיין יקח את אחד הגראנד סלאמים הנותרים זו תהיה שנה ענקית. היה היום משחק ברמה גבוהה מאוד ומה שמעניין זה שכמו שנדאל היה מאמלל את פדרר כל אותם שנים ככה נראה שהוא סובל בעצמו.
IDO. Melbourne
חופשי היסטורי.
שלא יעוף עד החצי גמר והוא בספר השיאים.
אני עם הדוקטור. במאסטר 1000 משחקים כל יום. במאסטר 1000 משחקים הטופ 64 בלי כל מיני פונקציונרים ווילד קארדס. במאסטר 1000 מצמצת הפסדת. ואלוף הזכיות במאסטר 1000 הוא …. נאדאל.
את הבק טו בק מיאמי וקליפורניה, לא פדרר ולא נאדאל עשו אי פעם.
אז הרבה כבוד. והדולר שלי הולך עם לוקו ג'ויקו ברולאן גארוס!
דניאל אחר
רונן, אתה יכול להסביר את הבחירה בנדל?
אני בטוח שתסכים שדיוקוביץ' בכושרו הנוכחי הוא אתגר משמעותי לנדל. אבל גם בפן המנטלי: ראינו את נדל מתעלה מול אתגרים עד היום, אבל יש הבדל בין כיבוש אימפריה לבין הגנה עליה. שים לב, למשל, שהוא עוד לא הגן על תואר גרנד-סלאם פרט לרולאן גארוס.
נראה לי שהוא מתמודד עכשיו עם סוג חדש של לחץ: לא לחץ לזכות במקום שלא נתנו לו סיכוי, או אחרי שהספידו אותו. אלא לזכות בטורניר שהיה רשום על שמו עד לא מזמן.
בקיצור, הפעם הוא יכול רק להפסיד וזה לחץ מסוג חדש. לדעתי יהיה מרתק לראות מה התגובה שלו.
שלו
ווסט האם, ואני לא יכול להסביר למה, היא קבוצה שחביבה עלי.
אברם לעומת זאת, עוד מהשנים שהיה צריך להסביר כמה גאונות יש בזה שמכבי מסיימת את העונה אחרי מס' מחזורים קטן, נתפס אצלי כשרלטן.
עם השנים למדתי להעריך את עמנואל אופיר ז"ל ותרומתו למכבי של תחילת שנות התשעים, מאז לכתו לא ראיתי אצל אברם שום דבר חדשני / אמיץ / קשור לכדורגל ולא לפוליטיקה.
אני מאוד מעריך את אברם על העובדה שעם מינימום כשרון הוא מצליח להתפרנס ממה שאנחנו יכולים רק לחלום עליו.
נכון, יש גם קנאה, בכל זאת משהו שמבין בכדורגל פחות מאשתי (וכן היא מבינה, בטח יותר מחצי מהאנשים שנקראים פרשנים) מצליח לקבל כרטיסים חינם למשחקי פרמייר ליג, מצליח לקבל משכורת, מצליח לשבת על הספסל של קבוצות, אפילו מקבל טרנינג עם ראשי התיבות של שמו עליהם.
ככל שהקנאה יותר גדולה כך גם השמחה לאיד, לא נעים להודות, אבל זאת האמת.
רק שלא יחזור למכבי, שלא יחשוב על לרשת את סר אלכס, ושלא יתכנן הרפתקה ברומא.
יוסי מזרחי
שמעתי את אייל לחמן אומר שלמאמן יש השפעה על תחילת המשחק וכמעט כלום בסוף.
מאחר והוא תומך של גרנט, לא היה קשה אפילו לי, לראות שבהרבה מקרים ווסטהאם התחילה טוב את המשחק וסימה כמו שראינו.
אז אולי גרנט לא כזה גרוע ?
ליאור
רונן,נראה לי שזה דורש איזש'ו תחקיר מעמיק על הפרמייר ליג והעובדה שהכישלון הזה מטייל שם כלכך הרבה.אני ממש לא הייתי בעניין מכיון שהייתי עסוק השנה במאבקי עליה(לידס,כפ"ס)וענייני קריקט(אשס,אליפות עולם וכרגע ipl.איך אבל איך זה באמת קרה?מקווה למען רוב חברי הלונדונים אוהדי הפטישים שגורלם לא יהיה דומה ללידס.בכל מקרה אני בטוח שה fa הם המאוכזבים הגדולים ממנו:שוב מקבלים מפגשי ווסטהאם מילוול
אריק
זה כל כך ברור מה שקרה שאני לא מבין איך אנשים לא רואים. באחד הפרקים המוצלחים של "תרגיע" מל ברוקס מלהק את לארי דיויד לתפקיד הראשי כדי להיכשל. זה מה שקרה כאן! סאליבן וגולד באו למועדון חולה עם חוזים ארוכי טווח ויקרים ורצו להתחיל דף חדש עם חוזים רציונליים יותר. אז הם הביאו ליצן שיוריד אותם. שמעתי בדרך באוטו היום את צופית מתראיינת אצל רסקין שזה כמו שאני יראיין את אחות של אשתי או משהן כזה. והמכונה ממשיכה לעבוד "אני מזכירה שללא ההפחתה פומפי לא היתה יורדת. (וואלה? עדיין היו חסרות לה עשר נקודות. והיא לא הייתה כל כך רעה, עם שחקנים שמצליחים היום בליגה האיטלקית) ומשפט המחץ "לא בטוח שפרגוסון היה מצליח עם ווסטהאם". אני מבין שאנשים תומכים בשגרירנו בחו"ל גם אני לרוב בעדם. אבל אברם לא מפספס סטריאוטיפ אחד של יהודי תככן שמורם למקומות שלא היה אמור להגיע אליהם על ידי יהודים אחרים. מצטער, אני נגדו ובגדול
לוינטל
הדבר הכי מדהים פה הוא שסקוט פארקר נבחרת לשחקן העונה של קבוצה שיורדת ליגה בבושת פנים. זה אומר הכל שאין שם קבוצה והמאמן נכשל בצורה היסטורית
שחר
יש אנשים שמוציאים את פרנסתם מהצלחות ויש כאלה מפיצויי פיטורין,גרנט שייך לסוג השני.
גודיונסן
השנה גם היה ממש קל יחסית להישאר בליגה. אני חושב שאף קבוצה שהיתה אחרונה בכריסמס לא שרדה מאז ייסוד הפרמייר ליג, ולגרנט היה סיכוי לעשות זאת, ואיכשהו האמנתי לו שיש לו איזו דרך לייצב את הקבוצה לקראת הסוף.
הסיפור של גרנט עצוב לי כי כמו כל אחד שמשחק פוטבול מנג'ר וחולם על לאמן קבוצה מליגה ב', המפגש אם המציאות היה בסופו של דבר כואב. גרנט רצה רק קבוצה בפרמייר ליג, ויתר על טוונטה (שעושה חייל בלעדיו), חיכה בסבלנות וקיבל קבוצה, קבוצה אדירה.
בסופו של דבר העקשנות שלו התבררה כהתאבדות – הוא התעסק עם מסורת, ידע אמיתי ועומק. במקום ללמוד לשלוט ברזי התרבות האנגלית הוא ניסה להביא שחקנים מוכשרים (וגם הצליח) אבל בליגה האנגלית עדיף 11 נגרים שיודעים לאן הם רצים מאשר 11 שחקני-עונה שלא מאמינים במאמן ולא מבינים את דרכו.
בשלב מסוים משחק המסירות היפה של ווסטהאם כמעט ושכנע שבכל זאת קורה משהו, אבל המנטליות הלקויה של הקבוצה הכריעה את הכף. כזכור, יונייטד סבלה בתחילת העונה מבעיה מנטלית לקראת סיום המשחקים – אבל אלכס מצא פתרון ובנה סגל סופר-חסין וכולנו שכחנו שהיתה בעיה.
טוב אני מתחיל לחפור.
טל
הדבר היחידי בערך שאתה יכול להגיד לזכותו של גרנט זה שהעונה דווקא לא היה קל להישאר ולראיה מספר הנקודות הגבוה מאד של הקבוצות שמועמדות לירידה.
בדרך כלל יש בכל עונה קבוצה-שתיים חלשות במיוחד שנושרות מהמאבק מוקדם. העונה לא הייתה אחת כזו.
אני גם לא מסכים שהייתה פה התאבדות מבחינתו. גרנט, באופן טיבעי, רוצה לעבוד בטופ של המצקצוע שלו ועבור מאמנים הפרמיירליג היא הטופ (יותר מאשר בור שחקנים, מכוון יש סבלנות אדירה למאמנים בהשוואה לליגות בכירות וגם יותר פתיחות למאמנים זרים). הוא קיבל את כל הנאים והתברר כפשוט לא מספיק טוב. למעשה, גרנט זכה להזדמנות שמאמנים טובים, מצליחים ובכירים ממנו רק יכלו לחלום עליה.
טל
התכוונתי לכתוב שבאנגליה יש הרבה יותר סבלנות למאמנים מאשר בליגות בכירות אחרות. באיטליה, ספרד, אפילו גרמניה, היו מעיפים אותו על טיל בליסטי אחרי חודשיים (למעשה בכלל לא היו נותנים לו הזדמנות מלכתחילה).
דורפן
זה נכון מאד. למרות שיש מאמנים זרים לא מעטים בכדורגל האנגלי אם מסתכלים על רף הכניסה הוא גבוה ביותר. וונגר נחשב אלמוני לחלוטין למרות שכבר הייתה לו אליפות צרפת וחוזה בבאיירן. בניטז – אלוף ספרד פעמיים ואופ"א. מנצ'יני, אריקסון, אלופי איטליה. קאפלו – אינסוף תארים. מוריניו – אלוף אירופה. סנטיני והוייה מאמני צרפת. הידינק, סקולארי, אנצ'לוטי אין צורך להוסיף.אפילו ברמות קצת יותר נמוכות – מרטין יול, חואנדה ראמוס – אנשים הביאו נסיון משמעותי בהרבה. לפעמים נכנסו אנשים כמו רוברטו די מתאו או רוברטו מרטינז על סמך נסיון כשחקנים באנגליה. גם זולה היה כזה- למרות שגם אימן את איטליה הצעירה.
גרנט נכנס לאנגליה על פרוטקציה שלוש פעמים. בשניים מהמקרים – צ'לסי וווסט-האם גרם לפיטורי מאמן באמצעות קשרים פוליטיים. בניגוד לשלמה שרף בעיתון שלי אני לא אגיד שאני עצוב שפספס את הצ'אנס הזה.
טל
http://www.nrg.co.il/online/3/ART2/241/112.html?hp=3&cat=629
פעם רביעית גלידה.
סוכנו של גרנט פיני זהבי אמר אתמול: "אברם עוד יחזור לעבוד בכדורגל ויהיו לו עוד ימים אחרים. יש לו הצעה מצ'לסי, אבל אני לא בטוח שהוא ירצה לעבוד כמנג'ר מקצועי ולא על הקווים. כדורגל זה מקצוע אכזר וגרנט משלם על את מחיר הירידה, אבל זה היה צפוי. צריך להבין שהעזרה שקיבל ברכש היתה מינימלית. אם היה מקבל את השחקנים שרצה, לא היה יורד".
"הוא לא רצה לעשות עניינים והשלים עם המצב הכלכלי בקבוצה, אבל ידענו שעם השחקנים האלה יהיה קשה להישאר בליגה. דיברתי עם גרנט והוא נשמע במצב רוח מאוד שפוף וירוד, אבל לא בגלל הפיטורים אלא בגלל הירידה. הוא האמין עד לרגע האחרון שאפשר להינצל".
גרנט הוא כנראה חבר ממש ממש טוב, אם פיני זהבי מוכן להרוס את השם המקצועי שלו (שבמקצוע שלו זה דבר חשוב מאד) עבורו. איך אפשר לעבוד עם סוכן שזה כושר השיפוט שלו?
הוא זידאן המקורי
יש ביטוי ברוסית: "כשהרקדן לא טוב הוא אומר שהביצים מפריעות".
אביעד
טל, עדיף לעבוד עם סוכן שרואה את האמת לגביו?
טל
למי שאין כוח לקרוא הכל, אלו שלושת משפטי המפתח:
"ידענו שעם השחקנים האלה יהיה קשה להישאר בליגה".
"צריך להבין שהעזרה שקיבל ברכש היתה מינימלית".
"אם היה מקבל את השחקנים שרצה, לא היה יורד".
לא יאמן.
matipool
בושה לאינטליגנציה . אי אפשר לעבוד על כולם כל הזמן .
טל
ליתר ביטחון, היה עדיף לשים סימן שאלה בסוף המשפט שלך.
אייל
נו, העיקר ש"האמין עד לרגע האחרון שאפשר להינצל" – הרי זו התכונה העיקרית שנדרשת ממאמן, להאמין שיהיה טוב. מעניין, אגב, איזה שחקני רכש שהיו יכולים למנוע את הירידה רצה ולא קיבל – מסי? צ'אבי? רונאלדו?
דורפן
תראה – השחקנים שהיו הם מהספסל של אנגליה וגרמניה. אז בטח מההרכב הראשון – עם אוזיל, לאמפרד וג'ררד הוא מאמין שהיה נשאר.
ניצן
טל, העולם שזהבי מתנהל בו ברמה עסקית לא קשור לכותרות באנארג'י, או לפי.אר שגרנט עושה לו באופן כללי במקומות שיש לנו גישה אליהם. זה לא עובד בלבל הזה. הוא לא תלוי בו או בהישגים שלו, הוא אחד מאינספור לקוחות, ברשת עסקית שמגלגלת סכומי עתק עם קשרים פוליטיים עמוקים. גרנט זה פינטס, ירידה או גמר צ'מפיונז שלו זה כמעט הינו הך, לא מעלה ולא מוריד
נעל קרועה
באיזו מקום סימה וואסטהם ב 3 השנים שלפני גרנט?
דורפן
9, 10 ו-17. וגם המקום ה-17 היה בהפרש חמש נקודות מהמקום ה-18 ולמעשה ווסט-האם ניצלה שלושה מחזורים לסיום. הכשלון הוא קולוסאלי.
נעל קרועה
שיתנחם
לפחות אישתו חתיכה
אביעד
לוינטל – הבחירה של העיתונאים בסקוט פארקר היא בדיחה. אולי עדות שיש לגרנט סוג של כריזמה תקשורתית. אין שום אספקט של המשחק, קבוצתי או אישי, בו סקוט פארקר התעלה השנה מעל צ'רלי אדם למשל.
אביאל
יוסי מזרחי – לכל המאמנים, בוא נקרא להם "הפחות טובים" יש את עניין ההשפעה של מאמן על הקבוצה, תראה את אלי אוחנה, כל משחק ליגת ואולפן ליגת אלופות הוא לא מפסיק לחזור על המנטרה הזו, שהשחקנים זה מה שמשנה ולא המאמן, עכשיו עוד מאמן "פחות טוב", אייל לחמן, מאמן ששיטת המשחק שלו ברורה לכל אומר את אותה שטות, כנראה שהם לא שמעו על פרגסון.
בתור אחד, שיצא לו לראות כמה משחקי ווסטהאם העונה, הם שיחקו באופן כללי טוב, הובילו הרבה פעמים אבל תמיד איכשהו זה התרחבש להם, היה חסר סוג של אופי בקבוצה, מספיק היה לראות את המשחק אתמול, הובילו בשתיים, ברמינגהאם הפסידה, ככה שהכל תלוי במחזור האחרון, וויגאן השוותה להם ובסוף כבשה בשניה האחרונה שער נצחון, ממצה לדעתי את העונה של ווסטהאם.
גיל
גלפנד בגמר! וואו, אפשר להזיע מרק לראות את המשחק אונליין, איזה קצב לשח המהיר.
אייל
גלפנד הוא גלדיאטור שחמט אמיתי. בשלב שובר השוויון ששוחק היום הוא הפגין קור רוח מדהים תחת לחץ כשהפסיד בגלל טעות איומה במשחק המהיר השלישי (בשלב הראשון משחקים ארבעה משחקים מהירים בקצב של 25 דקות) ואז ניצח עם הגב אל הקיר במשחק הרביעי – עם הכלים השחורים! – כדי להשוות; אחר-כך זכה בשלב משחקי הבליץ.
האופי של תחרות המועמדים הזו, שמתבססת על שיטת נוקאאוט עם דו-קרבות קצרים שמתקיימים בזה אחר זה (כלומר, במסגרת "אירוע" רציף אחד) ושוברי שוויון של משחקים מהירים במקרה של תיקו, בעצם די דומה לזה של גביע העולם שגלפנד זכה בו לפני שנה וחצי; כנראה שסוג הפורמט הזה מתאים לו. בגמר הוא ישחק נגד אלכסנדר גרישצ'וק, שהדיח את ולדימיר קרמניק (אלוף העולם לשעבר בין 2000 ל-2007, והאחרון שנותר מבין אלו שנחשבו לפיבוריטים) – ושם באמת הכל פתוח. המנצח אמור לשחק בשנה הבאה דו-קרב על אליפות העולם עם אלוף העולם הנוכחי.
גיל
באמת נראה שהפורמט הנוכחי מתאים לו כמו כפפה ליד אבל זה לא קצת מוגזם? זה לא כמו לקבוע שהעולה לגמר גביע העולם תעלה על סמך פנדלים בלי לשחק בכלל את המשחק?
אייל
לא כל-כך עצם הרעיון של שובר השוויון (זה עדיף על הטלת מטבע), אבל רק ארבעה משחקים באורך רגיל לפני שמגיעים אליו באמת נראה מעט מדי, ומפחית מערך התחרות בעיני הרבה חובבי שחמט. בגמר, אגב, משחקים שישה משחקים. לפי אינפורמציה שדלפה מדיונים שהתקיימו לפני התחרות, ייתכן גם שזה מה שגרם בסופו של דבר למגנוס קארלסן, שרצה דו-קרבות ארוכים יותר, לא להשתתף (גרישצ'וק, שעלה לגמר, נכנס לתחרות כמחליף שלו). הסיבה הבסיסית של FIDE היא כנראה אירגונית – כדי שיהיה אפשר לדחוס את כל שלושת השלבים לתוך אירוע אחד.
גיל
כן, זו הייתה הכוונה שלי. נראה שהכל נעשה במהירות. שיעשו לפחות הטוב מ8 או משהו כזה.